המחקר:
AggregatedData FromTwoDouble-BlindBase Station Provocation Studies Comparing IndividualsWith Idiopathic Environmental IntoleranceWithAttributionto Electromagnetic FieldsandControls Stacy Eltiti,1,2* DeniseWallace,1Riccardo Russo,1and Elaine Fox1,3
1Department of Psychology and Centre forBrain Science, University of Essex, WivenhoePark, Essex, UK 2Rosemead Schoolof Psychology, BiolaUniversity, LaMirada, California 3Department of ExperimentalPsychology, University ofOxford,Oxford,Oxfordshire, UK.
תיאור המחקר בנקודות:
1. המחקר עצמו אינו מחקר חשיפה אלא סיכום של שני מחקרי חשיפה אחרים וביצוע ניתוח סטיסטי.
2. דעת החוקרים ברורה מההקדמה של המחקר בה החוקרים מסבירים כי מחקר רב על רגישות לקרינה הראה כי הרגישים לא מגיבים לחשיפה קצרת זמן לקרינה והעבדה הזו לא זכתה להד תקשורתי
" However, comprehensive reviews of previous research consistently report that scientific evidence does not support a causal relationship between exposure to RF-EMFs and the experience of symptoms in IEI-EMF or control individuals [Rubin et al., 2005, 2010; Kwon and Hämäläinen, 2010; Röösli et al., 2010]. This conclusion has not, however, gained much traction with the media or general public and scientific investigators have also been slow to accept the null hypothesis in this controversial research field. "
נראה שהחוקרים להוטים להוכיח כי התסמינים אינם קשורים לחישיפה לקרינה. הדבר מעלה חשש להטעיית אישוש ממנה סובלים החוקרים. אפשרי שהחוקרים סבלו "מהטיית אישוש" שהשפיע על ביצוע הניתוח והסקת המסקנות.
3. בהמשך מתעמתים החוקרים עם ביקורת ראשונה על מחקרי החשיפה כי החשיפה בהן הייתה למגוון מקורות ולא כל הרגישים לקרינה במחקר רגישים לאותן מקורות. כתגובה מביאים מחקר ( Wilén et al., 2006; Oftedal
et al., 2007; Furubayashi et al., 2009; Nam et al.,
2009; Kim et al., 2012 ) שבו החשיפה הייתה רק של רגישים שהצהירו על רגישות לסלולרי (כנראה רק לסלולרי).
4. ביקורת שנייה איתה מנסים החוקרים להתעמת היא כי מספר הנבדקים במחקרי החשיפה קטן יחסית ויכול להיות שמסתיר את הבעיה האמיתית. הם מציינים כי דווקא מחקרים שכן מראים קשר בין החשיפה להופעת התסמינים סובלים ממספר נבדקים קטן יותר.
5. בהמשך קובלים החוקרים כי בכל העולם רגישים לקרינה אינם ששים לקחת חלק במחקרי החשיפה וכי דווח כי הם מרגישים רע במחקרים הללו. החוקרים אומרים כי הצליחו לגייס מעל 100 איש והם דווקא שמחו על ההזדמנות להיות חלק במחקר. בהמשך מציינים החוקרים כי ברוב המחקרים מספר הנבדקים קטן מ 18 איש, צריך יותר מ60 נבדקים כדי שמספר הנבדקים יהיה מספק. לטענתם רק בשני מחקרים מספר הנבדקים היה גדול מ 100
Rubin et al.,2006;
Nieto-Hernandez et al., 2011
6. כדי להתמודד עם מספר קטן של נבדקים, משלבים החוקרים שני מחקרי חשיפה שבוצעו בעבר.
Eltiti et al., 2007a;
Wallace et al., 2010
7. החוקרים מציינים כי לפי תאוריית "הטיפה האחרונה" (“last drop”) לסטרס יש השפעה כך שבעת חשיפה יגיבו הנבדקים יותר לקרינת רדיו עם רמת הסטרס בה הם נמצאים גבוהה. לכן במחקרים ניתנו לנבדקים משימות בעלות סטרס גבוה ונמוך כדי לבדוק תאוריה זו.
8. החוקרים מציינים כי שני המחקרים שנבחנו דומים בבחירת מקורות הקרינה, המעבדה, ציוד הבדיקה, חלק מהחוקרים, ציוד השידור, סוג השידורים, המשימות שנתנו לנבדקים ולכן ניתן לחבר בניהם.
9. החוקרים חוזים שבחשיפה הפתוחה ידווחו הנבדקים הרגשים לקרינה על הרגשה רעה יותר בחשיפה אמיתית מול בדיקה ללא חשיפה. כאשר לא יהיה כל הבדל בנבדקים שאינם רגישים לקרינה.
אם יש קשר בין התסמינים לחשיפה לקרינה, גם בחשיפה הלא מודעת יגיבו הרגישים להמצאות קרינה ושהתגובה תוחמר תחת עומס משימות.
בגלל עומס המשימות צפויים הרגישים להרגיש פחות טוב תחת חשיפה לקרינה גם אם בעבר התגובה שלהם פוספסה .
במקרה שאין קשר בין התסמינים לחשיפה לקרינה צופים החוקרים כי לא יהיה הבדל בין הרגשת הנבדקים הרגישים , בין חשיפה אמיתית לבדיקה ללא חשיפה, גם תחת עומס גדול (הערת המתרגם - יש כאן קשל לוגי ראשון- במקרה גם במקרה שבביקה שהיא כביכול ללא קרינה אפשרי שחלק מהרגישים יגיבו לסוג אחר של קרינה שנוכח באיזור הבדיקה. קשל לוגי שני- בשלב זה שלא הקריאה לא ברור מהיא חשיפה ומהיא בדיקה ללא חשיפה , במחקרי עבר של רובין הייתה חשיפה לקרינה גם כאשר לא אמורה הייתה להיות כל חשיפה).
10. 56 רגישים ו120 בקרה מהמחקר הראשון, 51 רגישים ו136 בקרה מהמחקר השני השלימו את מבחיני החשיפה הפתוחים. מתוכם 44 רגישים ו114 בקרה מהמחקר הראשון, ו48 רגישים ו 132 בקרה מהמחקר השני השלימו את סבב החשיפה הסגורה (ללא ידיעת הנבדקים האם יש או אין קרינה). מתוכם 20 (5 רגישים ו15 לא) מהמחקר הראשון ו19 ( רגישים ו15 לא) השתתפו בשני המחקרים ולכן נחשבו התוצאות רק של המחקר הראשון. סה"כ 102 רגישים ו237 בקרה נכללו בניתוח של החשיפה הפתוחה ו88 רגישים ו231 בקרה נכללו בחשיפה הסגורה.
11. הנבדקים קיבלו תשלום קטן עבור השתתפותם.
12. במחקר הראשון החשיפה הייתה לאות GSM, אות UMTS ולחשיפת SHAM. במחקר השני הייתה חשיפה לTETRA ולSHAM. לא ברור האם בחשיפת הSHAM לא הייתה קרינה בכלל. בין החשיפות הפתוחות לסגורות היה שבוע מנוחה לנבדקים. במחקר הראשון היו למעשה שתי חשיפות פעילות (UMTS ו GSM) וחשיפה אחת ללא קרינה. החשיפות לאות GSM , UMTS ו TETRA חוברו ביחד והגדרו חשיפה. כאן יש בעיה בכך שאם אדם שהשתתף במחקר הראשון רגיש ויגיב לGSM אבל פחות ל UMTS הוא לא יחשב כאילו הצליח לזהות את כל החשיפות.
13. בנוסף נראה שבכל סבב, פתוח וסגור, החשיפות היו אחת אחרי השנייה, ללא זמן התאוששות. במחקר הראשון היה סיכוי של 66% שהנבדק יחשף לקרינה כבר על החשיפה הראשונה. במחקר השני היה סיכוי של 50%. הדבר מהווה בעיה משום שרגישים לקרינה אינם מד קרינה ואינם מגיבים מייד להופעה של קרינה בהופעת תסמינים ובסיום החשיפה התסמינים לא נעלמים מייד. לכן במקרה שהייתה חשיפה אפשרי שהרגישים ירגישו שיש תסמינים, כלומר יש חשיפה, גם אחרי שהיא הופסקה. החוקרים לא לקחו את זה בחשבון. וזה יכול להביא לחוסר זיהוי של הפסקת החשיפה, או למעשה את חשיפת הSHAM.
14. המעבדות הייו ממוגנות מקרינה חיצונית, על ידי ספוג בולע קרינה בעומק מתאים כדי לתת 50-60 dB, בתוך המעבדות הייתה אנטנה כ 5 מטר מהנבדקים. כלומר הם היו בשדה הרחוק של הקרינה. לא ברור אם ראו את האנטנה. אם כן זו בעיה מכיוון שאפשרי שאצל לפחות חלק מהרגישים לקרינה תהיה תגובה פוסט טרואמטית מעצם הנוכחות בסביבת אנטנה גם אם אינה דולקת.
לא ברור אם היה ציוד שידור נוסף בתוך חדר הבדיקה, כגון משדרים או מחשבים שיכולים ליצר קרינה בתדרים שונים גם כאשר האנטנה לא מקבלת את האות לשידור, זו למעשה בעיה שיכולה להביא לכך שהייתה חשיפה לקרינה מסוגים שונים תוך כדי הבדיקה, גם כאשר האנטנה לא שידרה.
15. הנבדקים הרגישים לקרינה היו רגישים למגוון אותות ולא סוננו כדי לוודא שהם מגיבים בחומרה הגדולה ביותר לאנטנות סלולריות. הדבר מהווה בעיה נוספת מכיוון שאפשרי שחלקם לא יגיבו לאות של האנטנה כי הם ריגשים יותר לקרינה מארונות חשמל או קווי מתח גבוה.
16. תדרי השידור היו ל 900MHZ ו 1800GHZ ל GMS,
420GHZ לTETRA
2020GHZ ל UMTS.
17. רמות החשיפה היו כ 10mW/m2.
18. סבב ראשון של חשיפות היו פתוחת בהן הנבדקים ידעו אם יש או אין קרינה ומאיזה סוג. למעשה זה חלק הסינון של המחקר. רגישים לקרינה היו צריכים לדווח שהם מרגישים את הקרינה לאחר שאמרו להם שהיא קיימת.
19. זמן החשיפה הפתוחה היה 15 דקות. בזמן זה צפו הנבדקים בסרט טבע. כל חמש דקות נערך מבדק בו נשאלו הנבדקים למצבם על ידי שאלון אם סקאלה אנלוגית לתיאור מצבם(VAS). הנבדקים השלימו מבדק זה תוך 30 שניות עד דקה.
20. החשיפה הסגורה הייתה של 50 דקות. 20 דקות מתוכן עסקו הנבדקים במשימות בסטרסט נמוך (צפו בסרט טבע), 20 דקות עסקו במשימות בעומס גבוהה. כולל שתי משימות קוגנטיביות של תשומת לב וזכרון ואז ניחוש האם האנטנה משדרת או לא. כל חמש דקות השלימו הנבדקים מבדק VAS.
21. מכאן והלאה אין נתונים סטיסטיים על כל נבדק ונבדק מה שמקשה להבין כמה נבדקים זיהו נכונה, ומה היו התחושות של כל נבדק. הנתונים מחושבים בצורה קבוצתית כך שניתן ניקוד סופי בכל קטגוריה לקבוצה ולא לנבדקים בודדים. הדבר מהווה בעיה מכיוון שיכול להיות ש20 נבדקים זיהו תמיד את הקרינה מכיוון שמתאר הניסוי היה מתאים להם במיוחד, בעוד אחרים שרגישים בצורה שונה טעו. במקרה כזה תוצאות המחקר יהיו כי כלל הנבדקים הרגישים לא זיהו האם יש או אין קרינה. זוהי טעות חוזרת במחקרים רבים של רגישות לקרינה וקרינה. תוצאות ה OVERALL לא מראה על תגובה, אבל היא למעשה מחביאה תוצאות של תגובה וניחושים מדויקים בחלק מהנבדקים.
אם למשל היו באמת מתוך ה100 נבדקים הרגישים, 20 שזיהו תמיד האם הייתה חשיפה או לא, הדבר היה יכול להחשב כהוכחה כי הרגישים מגיבים לקרינה. אבל ברגע שעושים OVERALL ומתיחסים לניקוד של קבוצה, התוצאות הללו מוסתרות.
22. ככקבוצה נראה כי הרגישים לקרינה הגיבו ברגע שהבדיקה החלה, גם כאשר לא הייתה חשיפה אמיתית. הדבר אפשרי אם חלק מסויים מהרגישים לקרינה פיתחו תגובה פוסט טרואמטית לעצם קיום ונראות האנטנה וציוד השידור. הפחד והחשש מהחשיפה יכול להביא להופעת תסמינים של חרדה. שיטת המחקר אינה מנסה למנוע טעות זו אשר היה ניתן למנוע אותה בקלות על ידי הסתרת האנטנות וציוד השידור וביצוע מספר גדול של חשיפות ללא קרינה ומספר קטן של חשיפות עם קרינה.
23. גם בחשיפות ה SHAM וגם באמיתיות הנבדים הרגישו יותר רע בהתאם לרמת הסטרס של המשימות שקיבלו. הרגישים לקרינה הגיבו לסטרס יותר רע מאשר הלא רגישים. מה שרומז שוב על מצב של חרדה אצל הרגישים לקרינה.
24. כצפוי המסקנה של החוקרים כי הופעת התסימינים אצל רגישים לקרינה לא קשורה להמצאות הקרינה. כי המקור הוא כנראה פסיכולוגי וכי אין צורך לשנות את תקני החשיפה. הם מציינים כי דרוש מחקר נוסף כדי להבין את המנגנון הפסיכולוגי שבו הרגישים מושפעים.
אני ממשיך ללמוד את המחקר.
אפשרי שפוסט זה יתעדכן בקרוב במידע נוסף.
שלב הבא בלימוד הוא קריאת המחקרים המקוריים שהנתונים שלהם מזינים מחקר זה.
