יום ראשון, 5 במרץ 2017

אמצעי מעקב ובקרה אלחוטיים ומקרנים בבתי החולים, כולל על תינוקות בני יומם

בשבוע שעבר דיברתי עם מנהל שלי לשעבר (שעבד איתי באחת מחברות ההיטק בהם עבדתי). הוא שאל אותי כמה שאלות לגבי מדידות קרינה מציוד אלחוטי נמוך קרינה. במהלך השיחה הוזכר לי משהו שרציתי לשכוח. בתי החולים בארץ ובעולם הפכו בשנים האחרונות לחממות קרינה בלתי מייננת (וגם מייננת). השימוש בציוד סלולרי ואלחוטי הולך וגדל בתוך בתי החולים, אם על ידי הצוות הרפואי, אם על ידי מטופלים, בני משפחות וכלל הציבור. מערכות סלולריות ואלחוטיות נפרסות בבתי החולים כחלק מהתשתית ומציוד העבודה היום יומי (ראו פירוט בהמשך הפוסט).
ועתה נודע לי כי המצב מחמיר עוד יותר ויש כבר בעולם ואפילו בארץ שימוש נרחב מאוד בצמידים אלחוטיים מבוססי WIFI לבקרה, ניתור ואיתור החולים וגם לתינוקות בני יומם. חיפוש מהיר באינטרנט הביא מידע על כמה וכמה דגמים של ציוד זה ועל אופן השימוש בו.








למרות שאפשר להבין את הצורך באיתור ומעקב אחר החולים ותינוקות חדשים, השימוש בציוד פולט קרינת רדיו, מסרטן אפשרי בבני אדם ושרבים כבר מבינים שהוא ראוי להגדרות מחמירות יותר, בבתי חולים שאמורים לרפא , על תינוקות בני יומם , הוא לדעתי לא פחות ממזעזע. אבל בעולם שבו הכל הופך אלחוטי, שאנשים וילדים משתמשים בציוד סלולרי ואלחוטי ללא הגבלה וללא מודעות לנזקים הבריאותיים, בעולם בו ההורים מכורים לסלולרי ונותנים לילד בן ה3 חודשים שלהם סלולרי ביד כדי ש"ילמד" והופכים אותו למכור מוקרן כמוהם, בעולם בו מערכות החינוך פורסות וייפיי בבתי הספר, בו בבנייני ציבור ומקומות ציבוריים נפרסות רשתות וייפיי, בו קובעי המדיניות לא משנים את המדיניות להגבלת החשיפה הסביבתית לקרינה ולא מידעים את הציבור מספיק על הסיכון, בעולם כזה אי אפשר לצפות כנראה מבתי החולים להיות נקיים מקרינה.  ואכן, כאמור בתי החולים הופכים לחולים יותר ויותר ומלאים יותר ויותר בקרינה בלתי מייננת. 

סביב שנת 2000 החלו הצוות הרפואי להשתמש בסלולריים בתקן GSM (דור שני) שהונפקו להם למטרת עבודה. בערך בזמן הזה הותקנו בבתי החולים , במסדרונות ובמחלקות, אנטנות סלולריות זעירות מסוג מיקרוסל. כאשר ילדנו את ביתנו הראשונה בשנת 2012 ראיתי וצילמתי את האנטנות הללו שהיו פזורות בכל המחלקות, כולל במחלקת הילודים אך שם לא היו מופעלות (נכון לאותו זמן). 

בתמונה למטה - אנטנות סלולריות זעירות 
במסדרונות בית החולים איכילוב בתל אביב, 01/2012


בשנת 2014 ילדנו את ביתנו השנייה באותו בית החולים. הפעם זיהיתי כי בנוסף לאנטנות הסלולריות ולטלפונים של הצוות, יש גם טלפונים אלחוטיים בחלק מהמחלקות וכן מחשבים אלחוטיים על עגלות וראוטרים אלחוטיים המותקנים בכל חדר, אפילו במחלקת ילודים. 
בתמונה -טלפון אלחוטי ומקרין במיון יולדות איכיולב (ליס), 2014

בתמונה ראוטר אלחוטי ומקרין מחלקת ילודים , איכילוב 2014

בתמונה - מחשב נייד אלחוטי ומקרין במחלקת ילודים, איכילוב 2014

פוסטים קודמים על הנושא:

2 comments:

  1. אני מכירה רגיש לקרינה, שכבר נמנע מטיפול בבי"ח, וגם בקו"ח, בגלל זה. הוא לא יכול לסבול את הקרינה. וגם אני מתלבטת, לעבור ניתוח לב נוסף כדי להחליף מסתם, כי אינני יודעת, איך אני אוכל לסבול את הקרינה. עצוב, שאנשים צריכים להיזהר מבתי חולים, כדי לא להיות יותר חולים.

    השבמחק
    תשובות
    1. להזכירך מערכת הבריאות דחתה בעבר גם את הרעיון ששטיפת ידיים בין חולה לחולה או הליך להליך יכולה להציל חיים. איגנץ זמלווייס שגילה זאת נחשב למשוגע במשך שנים רבות. מי ששילם את המחיר (חוץ ממנו) היו המטופלים.
      https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A0%D7%A5_%D7%96%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A1

      מחק