יום שלישי, 22 באוקטובר 2019

פרסום נוסף של מחקר ה NTP - יותר נזקים לDNA בחולדות ועכברים שנחשפו לקרינת רדיו


פרסום נוסף של מחקר ה NTP עודות הנזק לDNA.

סיכום הממצאים מראה על הרבה יותר שברים בDNA בקבוצות העכברים והחולדות שנחשפו לקרינה בלתי מייננת מטלפונים סלולרים, וזאת במגוון עברים בגוף.
השורה התחתונה :
"these results suggest that exposure to RFR is associated with an increase in DNA damage."
תוצאות המחקר חוזרות על מחקרים קודמים בהם נמצאו נזקים לDNA לאחר חשיפה לקרינת רדיו. החוזק הפעם הוא בהמצאות הנזקים בחיות מעבדה (IN VIVO) ולא בתרביות (IN VITRO).
התוצאות הללו הן עוד סיבה לא להאמין למי שאומר לכם שקרינת רדיו מטלפונים סלולרים לא מסוכנת.



https://doi.org/10.1002/em.22343


יום שבת, 5 באוקטובר 2019

מה תרצה? כאב ראש או בחילה?

מה תרצה? כאב ראש או בחילה?
זו השורה שרצה לי בראש בשבועות האחרונים. למה? סיפור ארוך, אנסה לקצר, יש בו לקח לכולם, אני חושב.
חדר העבודה שלי נמצא באחת הנקודות הגרועות בבית מבחינת קרינה. הבית טוב יחסית, אבל החדר נמצא מאחורי ארון החשמל ומעל קו החשמל המוביל לשכנים (טעות של הקבלן חשמל שניסה לקצר ולחסוך כמה מאות שקלים). בנוסף הוא מבטון, וכנראה שיש בו יותר החזרים.
בחדר הזה קשה לי לעבוד לאורך זמן. לפעמים אני מצליח לעבוד ימים שלמים, לפעמים רק דקות. עדיין לא ברורה לי החוקיות. כן נראה שכאשר אני כבר נחשף במקום אחר (למשל ארוחות משפחתיות, פגישות או הליכה לדואר) אני רגיש יותר בתוך החדר.
על הקיר של הארון חשמל יש מיגון לשדה מגנטי בתדר נמוך, כבר בערך שנה וחצי.
על הרצפה אני מניח לוחות מיגון של שדה מגנטי בתדר נמוך. לפעמים אני מוציא ולפעמים מניח בחזרה. תלוי בהרגשה.
עד לפני שבועיים רק המיגון על הקיר היה מאורק לאדמה. חשבתי שדי בכך שהמיגון על הרצפה נוגע במשטח מוליך וזה מספיק.
לפני שבועיים גיליתי שמצטבר מטען חשמלי על המיגון של הרצפה.
לפני שבוע קמתי בבוקר והכנתי חיבור אדמה טוב גם למיגון על הרצפה.
מאז אני מחבר ומודד, מוציא ומכניס את המיגון רצפה ומנסה לראות מה ההשפעה עלי. מעין ניסוי בבן אדם.
בינתיים מה שנראה הוא שבימים שאני יותר רגיש (כי כבר הייתה חשיפה במקום אחר) אם אין מיגון על הרצפה אני תוך חצי שעה עם כאב ראש. אם יש מיגון על הרצפה בלי הארקה אני תוך חצי שעה עם בחילה. אם יש מיגון על הרצפה עם הארקה, אני תוך שעה-שעתים עם בחילה.
מבחינת מדידה מה שניתן למדוד הוא שני דברים:
1. מתח חשמלי בין המיגון לאדמה לאחר כמה שעות (לוקח זמן ללוח לצבור מטען), נמדד במילי וולטים. בלי הארקה על הפלטה הגדולה יותר כ340 מילי וולט, ועל הפלטה הקטנה יותר כ170 מילי וולט. כאשר יש הארקה, הרמות שוות לאפס.
2. התנגדות בין הלוחות מיגון לאדמה. במקרה שאין חיבור לאדמה ההתנגדות היא בין כמה עשרות אומים לאפס (0-70). במקרה של חיבור לאדמה ההתנגדות היא אפס (תמיד).
אז היום רוב היום עבדתי בלי מיגון על הרצפה...תוך דקות כאב ראש.
עכשיו הנחתי את הלוחות וגם חיברתי הארקה, כרגע עדיין בסדר.
מוסר השכל:א. מיגון בתדר נמוך מורכב מאוד.
ב. יש לארק מיגון בתדר נמוך, לא רק מסיבות בטיחותיות.
ג. מיגון לא תמיד מאפשר להרגיש 100%, לפעמים רק משפר.


ולשאלה השבועית לרגיש\ה לקרינה מה לדעתכם עדיף?1. כאב ראש - בלי מיגון
2. בחילה - עם מיגון מוארק
3. עשיתה לי כאב ראש עם הסיפור הזה.

יום חמישי, 3 באוקטובר 2019

כתבה מכחישה רגישות לקרינה באתר טכנולוגיה בחו"ל


דוגמא טובה (או רעה) לבורות, הכחשת נזקים של קרינה בלתי מייננת, הטעית אישוש, ועוד היא הכתבה שפורסמה שקישור לעיל על רגישות לקרינה. הכתבה המפורסמת במה שנראה כאתר חדשות בתחום המחשבים והסלולרי עושה שימוש בכל הסטריאוטיפים של מכחישי נזקים על נושא הרגישות לקרינה. החל בציטוט חלקי של קבוצת ה EMF PROJECT המושפעת תעשיה בארגון הבריאות העולמי ועד ציטוט "תריסר מחקרים" שטוענים כי רגישות לקרינה אינה נגרמת מחשיפה לקרינה (ומי שלא מבין ולא קרא את המחקרים הללו באמת מאמין בזה).  

ההתיחסות של כתבות כאלה הן בעיקר חד צדדיות. שמים למטרה לגחך את הנפגעים ולרמוז (או להגיד) שהרגישות לא אמיתית, בלי ידע או ניסיון בתחום. מצטטים מחקרים שגויים בלי להבין את המורכבות שלהם ובלי להכיר את הביקורת עליהם. מתעלמים ממחקרים שמראים השפעות ביולוגיות של קרינה בלתי מייננת וממחקרים המחזקים כי רגישים לקרינה נפגעים מהחשיפה לקרינה. 

מאמרים כאלה גורמים לי להאמין פחות בחברה האנושית, פחות במדע המגויס ופחות במערכות הבקרה והרגולציה שלנו כחברה. מבט בתגובות גרם לי להרגיש רע עוד יותר. הרי תמיד ימצאו החכמולוגים שיפרשנו סבל של אחרים בלי הבנה ובלי ניסיון וידע בנושא, תוך כדי התבססות על משאלת לב ("הם הזויים, זה לא אמיתי, לי זה לא יקרה, אין מה לחשוש, אפשר להמשיך להתמכר"). הכותבים כותבים מתוך הגנה עצמית, הרי הם נציגי התעשיה, והקוראים קוראים מתוך שכנוע עצמי. 

גם בארץ יש לנו קבוצה גדולה של מכחישי נזקים. בגללם הכרה בנזקי הקרינה ורגישות לקרינה מתעכבת. גם בגללם נפגעים מדי יום עוד ועוד אנשים מהקרינה. גם בגללם מי שנפגע וכבר מבין את הקשר לחשיפה לקרינה נתקל בקירות של התנגדות, בוז והכחשה, ומקבל תשובות ש"זה לא יכול להיות" מרופאים ובעלי תפקידים. 

אני בספק אם נוכל לשכנע אנשים אלו בקיום הרגישות לקרינה ובהשפעות הבריאותיות של חשיפה לקרינה בלתי מייננת לפני שהם או הקרובים אליהם יפגעו ויהפכו רגישים לקרינה. לכן אני מאוד מקווה שאו שאני טועה וכן נוכל לשכנע אותם בקיום הנזקים והרגישות, או שהם יהפכו בעצמם לרגישים לקרינה.