יום חמישי, 28 בפברואר 2019

בקבוצת הפיסבוק "חשיבה חדה" תגובות שלי למחקרים המראים השפעות , נזקים ותחלואה כתוצאה מחשיפה לקרינת רדיו לא מפרוסמות

עדכון 04/03/2019 - מבירור מול שנים ממנהלי הקבוצה "חשיבה חדה" שאף אחד מהם לא מחק את התגובות שלי.
קיימות עוד כמה אפשרויות:
1. אלגוריתם של פייסבוק זיהה בטעות את תגובות כסוג של ספאם, או בגלל שמישהו בקבוצה סימן אותם ככאלה(אולי כי לא אהב את התוכן שלהם), אולי כי היו בהן כמה וכמה קישורים ואולי מסיבה אחרת.
2. אולי יש הגדרות בקבוצה שמונעות איך שהוא דווקא בקבוצה הזו לצרף תגובות כמו שצירפתי.
3. אולי יש הגדרות של פייסבוק שמונעות פרסום של התגובות , למרות שלא ברור לי למה נמנע הפרסום.
אני לא יודע בדיוק מה הסיבה, שלושה מנהלים רן, רביב וגלעד אומרים שלא מחקו, אני מאמין להם.
מה שאני יודע שבקבוצות אחרות אני מצליח לצרף קישורים ולהגיב בצורה חופשית.
משום מה בקבוצה הזו יש לי בעיה לעשות זאת.

ההודעות שקיבלתי ממערכת של פיסבוק הן די שבלוניות (ראו למטה) ואני לא בטוח אם הבקשה שלי לשקול מחדש את אי הפרסום של התגובות מגיעה לרובוט, לבין אדם מחוץ לקבוצה (איש תוכן בפייסבוק) או לאחד ממנהלי הקבוצה.

Image may contain: text


Image may contain: text

בכל מקרה שלושה ממנהלי הקבוצה כתבו לי (רק היום ראיתי זאת) כי הם לא מחקו.
להלן הודעתם בצילום מסך (אני מקווה שהצלחתי לצלם את הכל ולחבר ביחד).




-------------------


בשבועות האחרונים התנהלו שני דיונים בקבוצת הפייסבוק של "חשיבה חדה" בנושא קרינה.
יש לציין כי בקבוצה זו יש תכונה של "עליהום" על כל מי שמזהיר מהקרינה והשפעותיה או כל מי שחושב שהיא מזיקה. דעת הרוב הקבוצה, כולל מנהליה היא שהקרינה לא מזיקה. 
במהלך הדיונים מועלים בדרך כלל מחקרים בתוך התגובות. 
באחד הערבים שמתי לב כי תגובות שלי הכוללות קישורים למחקרים לא מפורסמות. 
היום הבנתי כבדרך אגב, מאחד המהמנהלים בקבוצה כי התגובות הללו לא מפורסמות בכוונת מכוון ובטענה שהקישורים מובילים ל"מקורות לא אמינים ולמחקרי פח".
כך כתב לי אחד המנהלים בקבוצה היום: 
והתגובות עם קישורים לא פורסמו כי הן קישרו למקורות לא אמינים או מחקרים פח (אני מנחש, לא יודע במה מדובר אבל אנחנו לא מוחקים סתם תגובות)."



כאמור בקבוצה הזו מפורסמים מידי פעם שרשורים של הכחשת נזקים. היכולת שלי ושל פעילים ומומחים נוספים מתחום הקרינה להגיב בקבוצה כנגד דעת הרוב נפגעת ברגע שהם חוסמים תגובות שלנו הכוללות קישורים לביסוס מדעי. 
ההחלטה מהו "מחקר פח" ומהו "מקור מהימן" נשארת בשליטה בלעדית של מנהלי הקבוצה והם יכולים לקבוע על דעת עצמם וככל העולה על רוחם מהוא מחקר טוב ומהוא  מקור מהימן.

מוזר מאוד בהינתן שבעבר פורסמו שם נתונים חלקיים או\ו מחקרים שגויים (גם כאלה שנפסלו) כהוכחה שהקרינה לא מזיקה. כנראה שהקביעה מהו מחקר פח ומה לא מושפעת מהטיית האישוש קטנה. אם המחקר משרט את אמונתן ודעתם של המנהלים הוא מחקר טוב, אם לא הוא מחקר רע.

הקבוצה הזו מעבדת את מעט הלגיטימיות שלה.
גם לפני צעד זה לא הייתה הקבוצה מקום מאוזן לקיים דיון.
החסימה הסלקטיבית מצרה עוד יותר את צעדנו בקבוצה.
בשלב הבא אני מנחש שיחסמו אותנו לגמרי. 
האמת לא נוחה לכולם, זה מפריע לאמונה של חלקם. 

יום שלישי, 26 בפברואר 2019

תושבים בראש העין טוענים כי קרינה מאנטנות גורמת להם לחלות בסרטן

כתבה שפורסמה בYNET היום (26/02/2019) בנושא מביאה את סיפורם של חולי סרטן בשכונה בראש העין אשר בליבה מותקנות אנטנות סלולריות על בניין. 

האנטנות מותקנות כבר כ30 שנה על הבניין המשחקי בלב שכונת מגורים ובצמוד לאשכול גנים. לאחרונה חלו יותר ויותר אנשים בסביבתן. התושבים החלו לשים לב לדפוס של התחלואה והתאגדו.  החוזה של העירייה (כנראה הבניין שלה) עם חברות הסלולר פג, אבל חברות הסלולר לא פרקו את האנטנות וממשיכות להפעילן. 
צדו את עניי שתי הערות של התושבים בנושא: 
לאט־לאט שמנו לב שזה לא פוסח על אף בית פה. כל מי שפותח את החלון ורואה את האנטנה נפגע.  "
ו
אנחנו נתקלים בתגובות לא נורמליות שעוסקות בזה שאם יורידו לנו את האנטנות לא תהיה לנו קליטה. כאילו זה מה שחשוב. אינטרנט מהיר? שיחות בלי תקלות? אנשים מתים פה! ". 
נראה שהם מבינים את הנושא, לפחות את חלקו.
יש לציין כי מי שנמצא בקשר עיין עם האנטנות תהיה אצלו יותר חשיפה לקרינה מאשר מי שבית או עץ חוצץ בינו לבין האנטנות. כמו כן יש לציין כי כיום האנטנות אולי מוריד את הקרינה מהסלולרי אבל מעלה את החשיפה לקרינה סביבתית, על מישור התדר ועל מישור הזמן, ולכן להגיד שהקרינה יורדת כאשר יש אנטנה קרובה, זה במקרה הטוב חצי אמת ובמקרה הרע שקר. 
ראו מידע על אנטנות סלולריות באתרי - http://www.norad4u.co.il/knowledge-h/cellphone-antennas

נראה ששוב משתמשים בהגנת "בדיקות הקרינה תקינות" ובכתבה מצוטטת תגובת העירייה (שיש לציין שמנסה כנראה לעזור) : " נמצא כי רמת הקרינה שנמדדה נמוכה ואינה עוברת את ערך הסף הבריאותי המחמיר ביותר שהוגדר על ידי הוועדה הבינלאומית לקרינה בלתי מייננת". לכן יש להזכיר ולהסביר כי בדיקות הקרינה תקינות משום שהתקן שהתוצאות מושוות אליו הוא גבוה ולא מגן. התקן מבוסס על השפעות מסכנות חיים מיידיות הנגרמות מחימום של הקרינה ולא מבוסס או לוקח בחשבון שום השפעה ביולוגית ארוכת זמן של הקרינה. השם " הסף הבריאותי המחמיר ביותר  " הוא מכבסת מילים במקרה הטוב והונאה במקרה הרע. ה"  הוועדה הבינלאומית לקרינה בלתי מייננת"  היא וועדה של מומחים שאינם מכירים בנזקים של קרינת רדיו וטוענים שהנזק היחיד הוא חימום. לכן התקן גבוה ולא מגן ולא מפתיע שאנשים נפגעים גם משימוש בסלולרי וגם משהיה רצופה  ליד אנטנות סלולריות.  לכן בדיקות הקרינה שמבוצעות על ידי מודדים מוסמכים טובות רק כדי ליצור את הרושם כאילו הקרינה בסדר וכאילו העניין בפיקוח. הבדיקות והתקן הן קו ההגנה הראשון של חברות הסלולר מפני תלונות הציבור על פגיעה בבריאותו. מי שלא מבין את הנושא מקבל את תוצאות הבדיקות ומפסיק לפעול. 
פרטים נוספים על התקן ועל הוועדה באתרי - http://www.norad4u.co.il/emr-measurement-h/emf-standards-h


בתמונה האנטנות על הבניין מתוך GOOGLE STREET

יום שלישי, 19 בפברואר 2019

עדויות על פריסת אנטנות סלולריות "קטנות" מארה"ב - הציבור חושש מהשפעות הקרינה


לא תתכן פריסה בטוחה של טכנולוגיה אלחוטית או סלולרית ללא הכרה בהשפעות, נזקים ותחלואה שגורמת קרינת רדיו וללא הכרה במי שכבר נפגע!

קישור לכתבה -
https://www.abc27.com/news/consumer/don-t-waste-your-money/controversy-grows-as-mini-5g-cell-towers-pop-up-everywhere/1765880043


בארה"ב מתקיימת כבר חודשים פריסה של אנטנות סלולריות מוקטנות אבל לא נמוכות קרינה. הFCC (מקביל למשרד התקשורת בארץ) דוחף לאישור חוקים המגבילים את יכולת האזרח והרשויות להתנגד להקמה של מתקנים סלולריים כבר שנים. עכשיו פורסים ברחבי ארה"ב מתקנים מוקטנים אבל חזקים של רשת 4.5 (ADVANCED LTE) ובקרוב גם 5G, המזכירים את "מתקני הגישה" ברשת דור שלוש שהותקנו בשנים האחרונות בארץ, מחוץ לבתי תושבים והתושבים נותרו חסרי ברירות וחסרי אונים. 
זה מה שיקרה בארץ אם נאפשר לחברות הסלולר ומשתפי הפעולה שלהם להכריז על התשתית הסלולרית כתשתית לאומית חיונית וניתן להם להשתמש במכבסת מילים כמו "נמוכי קרינה", "קטנים", "מתקני גישה" בלי להבין שגם אלה פולטים קרינה שאינה בריאה. 
בארה"ב כבר פרסו בשנים האחרונות רשתות סלולריות צפופות ויש נפגעים. בארה"ב כבר פרסו בשנים האחרונות מוני חשמל וגז אלחוטיים ומקרינים ויש נפגעים. בארה"ב נותנים לתעשיה שליטה על הרגולציה ופחות או יותר לעשות מה שהם רוצים. בארה"ב לא מכירים בנזקים ובנפגעים של קרינת רדיו. אסור לתת לזה לקרות גם בארץ!

עוד על ה5G :

יום חמישי, 14 בפברואר 2019

ביקורת על מחקר על רגישות לקרינה Eititi-Wallace-russo-fox 2015

המחקר:
AggregatedData FromTwoDouble-BlindBase Station Provocation Studies Comparing IndividualsWith Idiopathic Environmental IntoleranceWithAttributionto Electromagnetic FieldsandControls Stacy Eltiti,1,2* DeniseWallace,1Riccardo Russo,1and Elaine Fox1,3

1Department of Psychology and Centre forBrain Science, University of Essex, WivenhoePark, Essex, UK 2Rosemead Schoolof Psychology, BiolaUniversity, LaMirada, California 3Department of ExperimentalPsychology, University ofOxford,Oxford,Oxfordshire, UK.

תיאור המחקר בנקודות:

1. המחקר עצמו אינו מחקר חשיפה אלא סיכום של שני מחקרי חשיפה אחרים וביצוע ניתוח סטיסטי.

2. דעת החוקרים ברורה מההקדמה של המחקר בה החוקרים מסבירים כי מחקר רב על רגישות לקרינה הראה כי הרגישים לא מגיבים לחשיפה קצרת זמן לקרינה והעבדה הזו לא זכתה להד תקשורתי
" However, comprehensive reviews of previous research consistently report that scientific evidence does not support a causal relationship between exposure to RF-EMFs and the experience of symptoms in IEI-EMF or control individuals [Rubin et al., 2005, 2010; Kwon and Hämäläinen, 2010; Röösli et al., 2010]. This conclusion has not, however, gained much traction with the media or general public and scientific investigators have also been slow to accept the null hypothesis in this controversial research field. " 
נראה שהחוקרים להוטים להוכיח כי התסמינים אינם קשורים לחשיפה לקרינה. הדבר מעלה חשש להטעיית אישוש ממנה סובלים החוקרים. אפשרי שהחוקרים סבלו "מהטיית אישוש" שהשפיע על ביצוע הניתוח והסקת המסקנות. 

3. בהמשך מתעמתים החוקרים עם ביקורת ראשונה על מחקרי החשיפה כי החשיפה בהן הייתה למגוון מקורות ולא כל הרגישים לקרינה במחקר רגישים לאותן מקורות. כתגובה מביאים מחקר ( Wilén et al., 2006; Oftedal
et al., 2007; Furubayashi et al., 2009; Nam et al.,
2009; Kim et al., 2012 ) שבו החשיפה הייתה רק של רגישים שהצהירו על רגישות לסלולרי (כנראה רק לסלולרי).
4. ביקורת שנייה איתה מנסים החוקרים להתעמת היא כי מספר הנבדקים במחקרי החשיפה קטן יחסית ויכול להיות שמסתיר את הבעיה האמיתית. הם מציינים כי דווקא מחקרים שכן מראים קשר בין החשיפה להופעת התסמינים סובלים ממספר נבדקים קטן יותר.
5. בהמשך קובלים החוקרים כי בכל העולם רגישים לקרינה אינם ששים לקחת חלק במחקרי החשיפה וכי דווח כי הם מרגישים רע במחקרים הללו. החוקרים אומרים כי הצליחו לגייס מעל 100 איש והם דווקא שמחו על ההזדמנות להיות חלק במחקר. בהמשך מציינים החוקרים כי ברוב המחקרים מספר הנבדקים קטן מ 18 איש, צריך יותר מ60 נבדקים כדי שמספר הנבדקים יהיה מספק. לטענתם רק בשני מחקרים מספר הנבדקים היה גדול מ 100
Rubin et al.,2006;
 Nieto-Hernandez et al., 2011
6. כדי להתמודד עם מספר קטן של נבדקים, משלבים החוקרים שני מחקרי חשיפה שבוצעו בעבר.
Eltiti et al., 2007a - Does short-term exposure to mobile phone base station
signals increase symptoms in individuals who report
sensitivity to electromagnetic fields? A double-blind randomised
provocation study. Environ Health Perspect 115:
1603–1608.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18007992
זהו למעשה מחקר ESSEX בו היו הבעיות המרכזיות הבאות:
  1. ביצוע מספר בדיקות אחת אחרי השנייה (שני סבבים של שלוש חשיפות) בחלק מהמקרים ללא מתן זמן מנוחה מספק (בסבב הראשון חמש דקות "חשיפה", שתי דקות בלבד של "מנוחה" ובסבב השני חמישים דקות של "חשיפה" ושבוע "מנוחה").
  2. החשבת התוצאות רק לנבדקים ששרדו את כל הבדיקות.
  3. שימוש בשני סוגים של מקורות קרינה - תחנת בסיס (אנטנה) של טלפונים בשיטת GSM ובשיטת UMTS. שני סוגי האותות הם בעלי אופן הקרנה שונה ללא התחשבות בכך שכל רגיש לקרינה יכול להיות רגיש רק לאחד מהם.

Wallace et al., 2010 - Do TETRA (Airwave) base station signals have a
short-term impact on health and well-being? A randomized
double-blind provocation trial. Environ Health Perspect
118:735–741.
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2898847/
במחקר הזה בדקו תגובה של הנבדקים לשידור מסוג TETRA (תקשורת אלחוטית-סלולרית של כוחות הביטחון בבריטניה) בתדרים סביב ה 400MHZ. אבל לא וידאו כי באיזור הבדיקה לא הייתה קרינה מסוגים אחרים. אפשרי בהחלט שהצוות הסתובב שם עם סלולריים פעילים ומשדרים (בתדרים אחרים ממה שנבדקו). 

בשני המחקרים הנ"ל הגיעו החוקרים למסקנה כי אין שוני בין רגישים ללא רגישים בהופעת תסמינים או בתגובה לחשיפה. אם כך מה הסיכוי שהמסקנות ישתנו בעת איחוד הנתונים?

7. החוקרים מציינים כי לפי תאוריית "הטיפה האחרונה" (“last drop”) לסטרס יש השפעה כך שבעת חשיפה יגיבו הנבדקים יותר לקרינת רדיו עם רמת הסטרס בה הם נמצאים גבוהה. לכן במחקרים ניתנו לנבדקים משימות בעלות סטרס גבוה ונמוך כדי לבדוק תאוריה זו.

8. החוקרים מציינים כי שני המחקרים שנבחנו דומים בבחירת מקורות הקרינה, המעבדה, ציוד הבדיקה, חלק מהחוקרים, ציוד השידור, סוג השידורים, המשימות שנתנו לנבדקים ולכן ניתן לחבר בניהם.

9. החוקרים חוזים שבחשיפה הפתוחה ידווחו הנבדקים הרגשים לקרינה על הרגשה רעה יותר בחשיפה אמיתית מול בדיקה ללא חשיפה. כאשר לא יהיה כל הבדל בנבדקים שאינם רגישים לקרינה.
אם יש קשר בין התסמינים לחשיפה לקרינה, גם בחשיפה הלא מודעת יגיבו הרגישים להמצאות קרינה ושהתגובה תוחמר תחת עומס משימות.
בגלל עומס המשימות צפויים הרגישים להרגיש פחות טוב תחת חשיפה לקרינה גם אם בעבר התגובה שלהם פוספסה .
במקרה שאין קשר בין התסמינים לחשיפה לקרינה צופים החוקרים כי לא יהיה הבדל בין הרגשת הנבדקים הרגישים , בין חשיפה אמיתית לבדיקה ללא חשיפה, גם תחת עומס גדול (הערת המתרגם - יש כאן קשל לוגי ראשון-  במקרה גם במקרה שבביקה שהיא כביכול ללא קרינה אפשרי שחלק מהרגישים יגיבו לסוג אחר של קרינה שנוכח באיזור הבדיקה. קשל לוגי שני- בשלב זה שלא הקריאה לא ברור מהיא חשיפה ומהיא בדיקה ללא חשיפה , במחקרי עבר של רובין הייתה חשיפה לקרינה גם כאשר לא אמורה הייתה להיות כל חשיפה).

10. 56 רגישים ו120 בקרה מהמחקר הראשון,  51 רגישים ו136 בקרה מהמחקר השני השלימו את מבחיני החשיפה הפתוחים. מתוכם 44 רגישים ו114 בקרה מהמחקר הראשון, ו48 רגישים ו 132 בקרה מהמחקר השני השלימו את סבב החשיפה הסגורה (ללא ידיעת הנבדקים האם יש או אין קרינה). מתוכם 20 (5 רגישים ו15 לא) מהמחקר הראשון ו19 ( רגישים ו15 לא) השתתפו בשני המחקרים ולכן נחשבו התוצאות רק של המחקר הראשון.  סה"כ 102 רגישים ו237 בקרה נכללו בניתוח של החשיפה הפתוחה ו88 רגישים ו231 בקרה נכללו בחשיפה הסגורה.

11. הנבדקים קיבלו תשלום קטן עבור השתתפותם.

12. במחקר הראשון החשיפה הייתה לאות GSM, אות UMTS ולחשיפת SHAM. במחקר השני הייתה חשיפה לTETRA ולSHAM.  לא ברור האם בחשיפת הSHAM לא הייתה קרינה בכלל. בין החשיפות הפתוחות לסגורות היה שבוע מנוחה לנבדקים. במחקר הראשון היו למעשה שתי חשיפות פעילות (UMTS ו GSM) וחשיפה אחת ללא קרינה. החשיפות לאות GSM , UMTS ו TETRA חוברו ביחד והגדרו חשיפה. כאן יש בעיה בכך שאם אדם שהשתתף במחקר הראשון רגיש ויגיב לGSM אבל פחות ל UMTS הוא לא יחשב כאילו הצליח לזהות את כל החשיפות.

13. בנוסף נראה שבכל סבב, פתוח וסגור, החשיפות היו אחת אחרי השנייה, ללא זמן התאוששות. במחקר הראשון היה סיכוי של 66% שהנבדק יחשף לקרינה כבר על החשיפה הראשונה. במחקר השני היה סיכוי של 50%. הדבר מהווה בעיה משום שרגישים לקרינה אינם מד קרינה ואינם מגיבים מייד להופעה של קרינה בהופעת תסמינים ובסיום החשיפה התסמינים לא נעלמים מייד. לכן במקרה שהייתה חשיפה אפשרי שהרגישים ירגישו שיש תסמינים, כלומר יש חשיפה, גם אחרי שהיא הופסקה. החוקרים לא לקחו את זה בחשבון. וזה יכול להביא לחוסר זיהוי של הפסקת החשיפה, או למעשה את חשיפת הSHAM.

14. המעבדות הייו ממוגנות מקרינה חיצונית, על ידי ספוג בולע קרינה בעומק מתאים כדי לתת 50-60 dB, בתוך המעבדות הייתה אנטנה כ 5 מטר מהנבדקים. כלומר הם היו בשדה הרחוק של הקרינה. לא ברור אם ראו את האנטנה. אם כן זו בעיה מכיוון שאפשרי שאצל לפחות חלק מהרגישים לקרינה תהיה תגובה פוסט טרואמטית מעצם הנוכחות בסביבת אנטנה גם אם אינה דולקת.
לא ברור אם היה ציוד שידור נוסף בתוך חדר הבדיקה, כגון משדרים או מחשבים שיכולים ליצר קרינה בתדרים שונים גם כאשר האנטנה לא מקבלת את האות לשידור, זו למעשה בעיה שיכולה להביא לכך שהייתה חשיפה לקרינה מסוגים שונים תוך כדי הבדיקה, גם כאשר האנטנה לא שידרה.


15. הנבדקים הרגישים לקרינה היו רגישים למגוון אותות ולא סוננו כדי לוודא שהם מגיבים בחומרה הגדולה ביותר לאנטנות סלולריות. הדבר מהווה בעיה נוספת מכיוון שאפשרי שחלקם לא יגיבו לאות של האנטנה כי הם ריגשים יותר לקרינה מארונות חשמל או קווי מתח גבוה.

16. תדרי השידור היו ל 900MHZ ו 1800GHZ ל GMS,
420GHZ לTETRA
2020GHZ ל UMTS.

17. רמות החשיפה היו כ 10mW/m2.

18. סבב ראשון של חשיפות היו פתוחת בהן הנבדקים ידעו אם יש או אין קרינה ומאיזה סוג. למעשה זה חלק הסינון של המחקר. רגישים לקרינה היו צריכים לדווח שהם מרגישים את הקרינה לאחר שאמרו להם שהיא קיימת.

19. זמן החשיפה הפתוחה היה 15 דקות. בזמן זה צפו הנבדקים בסרט טבע. כל חמש דקות נערך מבדק בו נשאלו הנבדקים למצבם על ידי שאלון אם סקאלה אנלוגית לתיאור מצבם(VAS). הנבדקים השלימו מבדק זה תוך 30 שניות עד דקה.

20. החשיפה הסגורה הייתה של 50 דקות. 20 דקות מתוכן עסקו הנבדקים במשימות בסטרסט נמוך (צפו בסרט טבע), 20 דקות עסקו במשימות בעומס גבוהה.  כולל שתי משימות קוגנטיביות של תשומת לב וזכרון ואז ניחוש האם האנטנה משדרת או לא.  כל חמש דקות השלימו הנבדקים מבדק VAS.

21. מכאן והלאה אין נתונים סטיסטיים על כל נבדק ונבדק מה שמקשה להבין כמה נבדקים זיהו נכונה, ומה היו התחושות של כל נבדק. הנתונים מחושבים בצורה קבוצתית כך שניתן ניקוד סופי בכל קטגוריה לקבוצה ולא לנבדקים בודדים. הדבר מהווה בעיה מכיוון שיכול להיות ש20 נבדקים זיהו תמיד את הקרינה מכיוון שמתאר הניסוי היה מתאים להם במיוחד, בעוד אחרים שרגישים בצורה שונה טעו. במקרה כזה תוצאות המחקר יהיו כי כלל הנבדקים הרגישים לא זיהו האם יש או אין קרינה. זוהי טעות חוזרת במחקרים רבים של רגישות לקרינה וקרינה. תוצאות ה OVERALL לא מראה על תגובה, אבל היא למעשה מחביאה תוצאות של תגובה וניחושים מדויקים בחלק מהנבדקים.
אם למשל היו באמת מתוך ה100 נבדקים הרגישים, 20 שזיהו תמיד האם הייתה חשיפה או לא, הדבר היה יכול להחשב כהוכחה כי הרגישים מגיבים לקרינה. אבל ברגע שעושים OVERALL ומתיחסים לניקוד של קבוצה, התוצאות הללו מוסתרות.

22. ככקבוצה נראה כי הרגישים לקרינה הגיבו ברגע שהבדיקה החלה, גם כאשר  לא הייתה חשיפה אמיתית. הדבר אפשרי אם חלק מסויים מהרגישים לקרינה פיתחו תגובה פוסט טרואמטית לעצם קיום ונראות האנטנה וציוד השידור. הפחד והחשש מהחשיפה יכול להביא להופעת תסמינים של חרדה. שיטת המחקר אינה מנסה למנוע טעות זו אשר היה ניתן למנוע אותה בקלות על ידי הסתרת האנטנות וציוד השידור וביצוע מספר גדול של חשיפות ללא קרינה ומספר קטן של חשיפות עם קרינה.

23. גם בחשיפות ה SHAM וגם באמיתיות הנבדים הרגישו יותר רע בהתאם לרמת הסטרס של המשימות שקיבלו. הרגישים לקרינה הגיבו לסטרס יותר רע מאשר הלא רגישים. מה שרומז שוב על מצב של חרדה אצל הרגישים לקרינה.

24. כצפוי המסקנה של החוקרים כי הופעת התסימינים אצל רגישים לקרינה לא קשורה להמצאות הקרינה. כי המקור הוא כנראה פסיכולוגי וכי אין צורך לשנות את תקני החשיפה. הם מציינים כי דרוש מחקר נוסף כדי להבין את המנגנון הפסיכולוגי שבו הרגישים מושפעים.


אני ממשיך ללמוד את המחקר.
אפשרי שפוסט זה יתעדכן בקרוב במידע נוסף.
שלב הבא בלימוד הוא קריאת המחקרים המקוריים שהנתונים שלהם מזינים מחקר זה.








יום שלישי, 12 בפברואר 2019

כנס בנושא "האם צריך לפחד מנתבים אלחוטיים?"

היום (10/2/2019) התקיים ב"מרכז חמד"ע" ללימודי המדעים בתל אביב כנס תחת הכותרת "האם צריך לפחד מנתבים אלחוטיים?"
הקלטה קולית של חלק מהכנס - https://youtu.be/F79DJuMX5ic

הכנס התקיים בעקבות מחקר על דעת הקהל בנושא ("תפיסת המסוכנות"  ולא על הסיכון עצמו) שמומן על ידי משרד המדע והטכנולוגיה ובוצע בטכניון על ידי דוקטורנטית קרן דליות ופרופ' איילת ברעם-צוברי ואשר פרסום ראשוני שלו נעשה במגזין הישראלי "אקולוגיה וסביבה" (כרך 9, גליון 4, דצמבר 2018) - http://www.magazine.isees.org.il/ArticlePage.aspx?ArticleId=802


החוקרים מדגישים שוב ושוב, ומעל כל במה אפשרית, כי המחקר לא עוסק בסיכון אלא ב"תפיסת הסיכון" על ידי הציבור ובהשפעת המדיה על דעת הקהל. אם זאת הרושם המתקבל מקריאת המחקר והכתבות שפרסמו לגביו, וכן מהכנס עצמו, הוא כי דעת החוקרים והנחת היסוד שלהן שקרינה בלתי מייננת בכלל וקרינת WIFI בפרט אינן מסוכנות כלל וכלל וכי אין על כך עוררין. הרושם שהתקבל מקריאת המחקר וביקור בכנס הוא שהנחת יסוד זו מביאה את החוקרים לחקור את הנושא מנקודת מבט מאשימה את התקשורת לגבי הפצת שקרים ופניקה כאילו הקרינה כן מסוכנת. למעשה אני רואה במחקר כתב אישום נגד התקשרות ומי שמפיץ מידע שהוא לדעת החוקרים לא נכון, מפחיד ומכניס לפניקה לגבי הקרינה הבלתי מייננת. האם אפשרי שכך הדבר? האם אפשרי שמשרד המדע והטכנולוגיה מימן את הכנס כדי להפעיל לחץ על התקשורת ומי שמדבר על הסיכון מקרינה בלתי מייננת כדי שיחשבו פעמים לפני הפרסום הבא?
הדיון בכנס כאמור החל באווירה זו, עד שהעיתונאי אביב לביא הפך את המגמה על ידי כך שסיפר כי דעת המומחה בתחום, פרופ' סיגל סדצקי, אינה שאין סיכון, ולמעשה שכנראה יש סיכון (ראו ראיון של סדצקי לאחר פרסום מחקר הNTP ב2016 - https://youtu.be/IVvfDNlZoaw?t=96 וגם כאן - https://news.walla.co.il/item/2965687). יש לציין כי גברת הדס וגמן העובדת במכון תנוד"ע בצמוד לפרופ' סיגל סדקצי ופרופ' סטיליאן גלברג ראש תחום קרינה ורעש במשרד להגנת הסביבה ומי שמכיר בכך שיש נזקים לקרינה בלתי מייננת (ראו הצהרה שלו בפני וועדה בכנסת - https://youtu.be/Dlys4SETT3s) לא ציינו זאת בפני הפנל והקהל. היה צריך שאביב לביא יפגין מקצועיות וקורקטיות כדי שהדבר יאמר בסופו של דבר.  על כך בהמשך. 


הכנס החל במצגת של המהנדס משה נצר. מי שמוביל ב40 שנה האחרונות בארץ את תחום המדידה והמיגון לבטיחות קרינה. בין לבין גם יעץ לחברות הסלולר ולפי מה שאמר עזר להפוך החלטה של רשות מקומית שלא להכניס WIFI לבתי ספר ברשות מקומית בארץ על ידי הסבר שהקרינה כל כך נמוכה ולא מסוכנת. בהרצאתו עלה לראשונה המונח "רדיו פוביה" כלומר הפחד מגלי רדיו. התרשמותי שהמסר של הרצאתו הייתה שאין סיכון בכלל מקרינת רדיו ובפרט מקרינת WIFI בה הרמות כל כך נמוכות שלא ניתן למדוד אותן עם מד קרינה וצריך נתח תדרים. מדהים אותי שאדם בעל שיעור קומה מקצועי לא מבין כי בעיית המדידה של קרינת הWIFI לא נובעת רק מחוזק הקרינה, אל מושפעת בעיקר מה DUTY CYCLE (אחוז מהשנייה בו יש למעשה שידור באוויר, ככל שאחוז זה קטן יותר צריך מד קרינה מהיר יותר כדי למדוד יותר נמון את הקרינה ולא לפספס את הפולסים שלה, בWIFI הנתון הזה עומד על בין 2% ל 20% כאשר הרשת מואמסת) הנמוך שלה ומהSAMPLING RATE הנמוך של מדי הקרינה (מהירות הדגימה של המדים של מודדים מוסמכים היא בדרך כלל בין 2 ל 5 דגימות בשנייה מה שלא מאפשר להם למדוד נכון אותות ספרטיים מהירים כגון אות WIFI). נתח תדרים הנהנה בדרך כלל מSAMPLING RATE גבוה ורגישות גבוה מצליח למדוד את האות. טענה זו שלי התקבלה דרך אגב על ידי פרופ' סטיליאן גלברג, ראש תחום קרינה ורעש במשרד להגנת הסביבה. 



המשיך ד"ר אורי לרנר בהרצאתו על "עקרון הזהירות המונעת וישומו", בה נגע גם בכך שמידע והזהרות לציבור יכולים להביא למצב חדרה שמשפיע יותר מהמזהם על בריאותו של הציבור וכן באפקט נסבו. האם יכול להיות שד"ר לרנר מעדיף שהציבור לא  ידע ממזהמים כדי לשמור על בריאותו?



ההרצאה הבאה הייתה של פרופסור סטיליאן גלברג, ראש תחום קרינה ורעש במשרד להגנת הסביבה. ההרצאה נסובה סביב תפיסת המשרד ומדיניותו.  





ההרצאה הבאה הייתה של ד"ר קרן דליות על המחקר עצמו ופילוח הנתונים (ראו תמונות הבאות). פריסת הנתונים אכן מעניינת, אבל ניכר כי הנחת החוקרים היא שאין סיכון בחשיפה לקרינה ולכן התקשורת זרעה פניקה וחרדה בציבור. הנחת יסוד זו של החוקרים לא רק באה לידי ביטוי במהלך הכנס, אלא לדעתי גם יכלה להשפיע על עבודתם. לעניות דעתי המגמה של המחקר הייתה מהרגע הראשון לשמש כתב אישום נגד התקשורת ונגד מפיצי הפניקה. במהלך הפנל התברר, די במקרה, כי הנחת יסוד זו אינה נכונה. על כך כאמור בהמשך.










לאחר מכן החל הפנל הפתוח, לקחו בו חלק פרופ' ברק פישביין מהטכניון, פרופ' איילת ברנע-צוברי, העיתונאי אביב לביא, גב' הדס וגמן ממרכז תנוד"ע , והנחתה אותו סיון קלינגבייל מהתוכנית "עושות חשבון". 


בתחילת הפנל, נראה כי בעצם מאשימים את התקשורת כמעודדת פניקה ומביאה מידע לא מבוסס על סיכון שלא קיים.
את מירב האש ספגה תוכנית בהגשת אברי גלעד שזכתה לשם הפופוליסטי משהו " "איך אנחנו הורגים את עצמנו: קרינה" ששודרה בשנת 2016. מופיעים בה מומחים וחוקרים בתחום, כמו גם רגישים לקרינה, בין השאר אני מככב בה ועזרתי בהכנתה. ראו - https://youtu.be/bpJsIWuV-PA.

יש לציין כי התוכנית עשתה רעש עצום ואפשרה לרגישים לקרינה רבים שסבלו מהקרינה ולא ידעו או הבינו זאת, לזהות את המקור של הסבל שלהם ולהתחיל בתהליך צמצום החשיפה והשיקום.
הביקורת על התוכנית הזו, בין השאר, היא לדעתי על עצם הבאת רגישים לקרינה לתקשורת. אנחנו כנראה האיום הגדול ביותר על מי שחושב שהקרינה לא מזיקה. אנחנו כנראה מרגיזים במיוחד בעצם קיומנו ובעצם שיש לנו החוצפה לזהות מה עושה לנו רע ולהתנגד לו ועוד יותר בכך שאנחנו יוצאים מהארון בצורה פומבית מזהירים אחרים ומנסים לסייע למי שכבר סובל.

בהמשך התברר כי דעת הרגולטרוים (גם סטיליאן שנכח באולם וגם פרופ' סיגל סדצקי שדבריה הובאו על ידי אביב לביא , ולא הוכחשו על ידי הדס  וגמן אשר עובדת בצמוד לפרופ' סיגל סדצקי שלא הייתה בדיון, היא שלפחות יש אפשרות שיש סיכון וכי לא  נכון להגיד שאין סיכון וזו עובדה. אביב לביא הביא לשינוי הזה בדיון כאשר אמר "אבל זה לא מה שסדצקי אומרת" בהקשר ל "אין סיכון". (42:53 בהקלטה). ואז סיפר מה היא אמרה לו בזמן המשותף שלהם במסגרת הכנת כתבות השונות שהוא עשה בנושא, שיש סיכון , שהוא מתברר מדעית, שאין וודאות לגבי הגורמים ורמת הסיכון, שאין הסכמה גורפת, שיש קולות לכאן ולכאן ושלדעת פרופ' סיגל סדצקי לתת סלולרי לילד זו לדעתה התעללות בילדים. מכאן הדיון המשיך בהבנה שיש אפשרות שיש סיכון ושיש מה לעשות כדי לצמצם חשיפה, לפחות כך התרשמתי , יכול להיות שאני מטעה את עצמי. 

המנחה לבסוף הפנתה שאלה לפרופ' סטיליאן גלברג, תענה לי ב"כן" או "לא", האם אני יכולה לישון בשקט (לגבי הוויפיי)? פרופ' סיטליאן השתהה כמה שניות ואז החל בהסבר ארוך ומפותל על פעילות המשרד בנוגע לסוגי החשיפות השונות, לבסוף אמר "בוודאי". ההרגשה שלי הייתה שהוא מתכוון "אנחנו עושים ככל יכולתנו". 

בשלב השאלות הצלחתי להשחיל שאלה (ראו בהקלטה דקה 1:02:20) - "האם הנחת היסוד של החוקרים כי אין כל סיכוי שהקרינה מזיקה  (מה שהתברר בפנל כהנחה שגויה) השפיעה על איסוף הנתונים ועיבודם ועל תוצאות המחקר?"

בהקלטה כדאי להקשיב בקלטה - https://youtu.be/F79DJuMX5ic:
  1. 18:17 שאלותו הראשונה של מני בן אריה 
  2. 24:00 תחילת הפנל
  3. 42:53 - דברי אביב לביא לגבי דעת סיגל סדצקי.
  4. 1:02:20 - שאלה שלי 
  5. 1:05:00 שאלתו של מני בן אריה
  6. 1:06:35 שאלה של גברת סיוון קלינגבייל לסטיליאן ותשובתו שהתחילה בשתיקה שהייתה שווה אלף מילים.
  7. 1:09:27 שאלתה של  עדית בן אהרון


הפוסט צפוי להתעכן בימים הקרובים במידע נוסף על הכנס.  




יום חמישי, 7 בפברואר 2019

"אינטרנט אלחוטי: לא בבית ספרנו?" - כתבה באתר "ווינט"

הכתבה מסכמת את המחקר על "תפיסת המסוכנות של קרינת WIFI בציבור" ומנסה  ליצור דיון בהיבטים של תפיסת הסיכון בנושא הקרינה. 


קראתי את המאמר בעיון רב. ניכר כי הכותבת מצטטת את הקונסנזוס הנוח והמוכר לה ומשמיטה את כל הגוף המחקרי שהראה השפעות ביולוגיות, נזקים ותחלואה של קרינת רדיו ברמות נמוכות מאוד. 
אולי מכיוון שאין לחוקרים הללו ידע אמיתי בתחום הם בחרו להאמין לקונסנזוס ולמי שמדקלם אותו ובמקום זאת לחקור את דעת הקהל ואת תפיסת הסיכון. 

המדע המעודכן בנושא מראה כי גם רמות נמוכות של קרינה בלתי מייננת גורמות להשפעות, נזקים ותחלואה גם ברמות נמוכות מאוד שלא גרמו לחימום. 
כמו למשל: שבירת די-אן-אי הנרי לאי 1996, פגיעה במחסום דם מוח סלפורד 2003, פגיעה במערכות תקשורת בתא ויצירת רדיקלים חופשיים- פרידמן 2007, השפעה על המוח - נורה ולקוב 2011, שינוי מנגנון ה VGCC- מרטין פול 2013.

מחקרים אחרים מראים על נזקים ותחלואה למשל:
מחקר הNTP מ2016 ושמפורסם סופית בימים אלו הראה כי חולדות ועכברים שנחשפו לקרינת מסלולרי פיתחו יותר גידולים בהשוואה לחולדות ועכברים שלא נחשפו, הראה יותר תנאים קדם מסרטנים בקבוצות החשיפה והראה עדויות לנזק לדי-אן-אי ותחלואה נוספת.

מחקר האינטרפון 2011 הראה על סיכון יתר לגליומה של 82% למי שדיבר יותר מ27 דקות ביום על פני 10 שנים, 
מחקריו של הרדל שהראו סיכון אף גדול מכך ועוד ועוד ועוד... (לקריאת רשימת מחקרים בולטים בתחום ראו - http://www.norad4u.co.il/knowledge-h/emf-studies-list).



כאמור זה שיש קרינה מייננת ובחלקה הגדול מאוד מזיק מייד, לא אומר הקרינה הבלתי מייננת לא מזיקה או שצריך להתעלם ממנה. 

דווקא המאמרים שמראים כביכול שהקרינה או הסלולרי לא מסוכנים סובלים מבעיות קשות למרות שעברו ביקורת עמיתים. חלקם אף נפסלו כראיה מדעית אבל הם עדיין מצוטטים על ידי מי שמחפש הוכחה שהקרינה לא מזיקה (למשל המחקר הדני בו הוכנסו יותר מ230000 משתמשים שהיה להם סלולרי.

ICNIRP היא ועדה בין לאומית מושפעת תעשיה הקובעת תקנים הנוחים לתעשיה והלוקחים בחשבון רק נזק חום של הקרינה. כל מי שבקיא במחקר בתחום יודע שזו הנחת יסוד שגויה. כל מי שכבר מרגיש כאבי ראש, נימול, והשפעות נוספות לאחר שימוש בציוד סלולרי ואלחוטי  כבר צריך להבין שICNIRP טועים ומטעים, וצריך להבין שיש השפעות ביולוגיות של קרינת רדיו ברמות נמוכות מאוד.

לקריאת רשימת מחקרים בולטים בתחום ראו - http://www.norad4u.co.il/knowledge-h/emf-studies-list


יום שלישי, 5 בפברואר 2019

פי 20 יותר קרינה - כתבה של חברת החדשות על מצבים בהם הקרינה מהציוד הסלולרי גבוהה יותר

כתבה של חברת החדשות בה מראה גיל כהן, איש המשרד להגנת הסביבה כי שימוש בסלולרי במעלית, ברכב, בחדר השינה יכול להגדיל את חשיפה לקרינה (שגם על חשיפה לרמתה הפחותה יותר אני לא ממליץ). כל הכבוד לחברת החדשות ולצוות המשרד להגנת הסביבה על הכתבה.
אני מציע לכל מי שמרגיש כבר את הקרינה וחש בכאב ראש (או\ו חום בפנים, נימול בידים, דופק לא סדיר, עייפות כרונית, בלבול ותסמינים נוספים) אחרי שימוש בציוד אלחוטי וסלולרי לעשות כל מאמץ להפסיק, או לפחות לצמצם, את השימוש בציוד אלחוטי וסלולרי.




עוד פוסט מרגיע של מכון דוידסון בנוגע לקרינה לאחר שיגור כתבה הקוראת לציבור לצמצם חשיפה לקרינה

הפוסט של מכון דוידסון פורסם קצת אחרי שידור כתבה בנושא חשיפה לקרינה מוגברת מציוד סלולרי ששודרה השבוע בחדשות 2 - https://www.mako.co.il/news-israel/health-q1_2019/Article-2a4ca4805ebb861004.htm.

הפעם הפוסט של מכון דוידסון יחסית קצר ואין בו יותר מידי יומרה לבסס את הטענות שלהם. בעיקרון מה שנאמר הפוסט הוא שמקרים שנראו בכתבה יש חשיפה לקרינה ובשימוש מסוים הרמות אכן עולות (כמו למשל במעלית וברכב), אבל אין כל סיבה לדאגה. 
הביסוס של מכון דוידסון במקרה הזה הוא הפנייה לחוות דעת של גופים אמרקאים שכבר במשך שנים ממשיכים לטעון שאין סיכון מהסלולרי למרות מחקרים שמופעים. גופים אלו עידכנו את הצהרותיהם לאחר פרסום מחקר הNTP שהראה על יותר תחלואה, יותר סרטנים, יותר תנאים קדם מסרטנים, יותר נזק לDNA ויותר השפעות ביולוגיות  בקבוצות המכרסמים שנחשפו לקרינה במחקר בהשוואה לאלו שלא. . 

חוסר ההבנה של מכון דוידסון בנושא וההטעיות הרבות בנושא בכל הפוסטים שלכם בעבר ראויים למחקר נפרד שינסה לברר את הסיבות לכך.
לפחות הפעם לא ניסו להשוות את הקרינה ממכשירי חשמל לשדה של כדור הארץ (בעבר הם עשו זאת).
מעבר לכך נראה שהפעם הם באמת עשו כל מאמץ לא להגיד הרבה בפוסט הזה, אולי כדי לא לטעות יותר מידי.
מכון דוידסון ממשיך לצטט גופים מושפעי תעשיה בלי להבין במחקרים עצמם. 
מכון דוידסון ממשיך להציג דעה חד ממדית וחד צדדית ולהתעלם ממחקרים שמראים על מנגנוני נזק, ממחקרים שמראים על עלייה תחלואה בבעלי חיים לאחר חשיפה ומחקרים אפדימיולוגים בנושא שמחזקים את ההבנה שהקרינה הבלתי מייננת, גם קרינת הרדיו וגם שדה מגנטי בתדר נמוך אינה בריאה. 

בפוסט זה מסביר  ד"ר גרטי כי המדידות של קרינת הרדיו שבוצעו בכתבה נמוכות משמעותית מהסף של  200 מילי וואט למטר רבוע. סף זה של המשרד להגנת הסביבה מבוסס על תקן של ICNIRP. זוהי וועדה בין לאומית מושפעת תעשיה שלוקחת בחשבון בביסוס התקנים שלה רק נזקי חום המתקיימים ברמות גבוהות מאוד של הקרינה. לכן התקנים שלהם גבוהים מאוד ולא מגנים. כאמור התקן של ICNIRP וספים שנגזרים ממנו אינם מגנים מפני נזקים ביולוגים. אם כותב הכתבה לא מבין את זה, אז סימן שאתה לא מכיר את התקן. אם הוא לא מכיר את התקן ואת מגבלותיו אז כנראה שאתה לא מומחה בתחום התקינה.  אם הכותב לא מכיר את ההשפעות הביולוגיות של קרינת רדיו הוא כנראה אינו מבין את הנושא.  במקרה כזה מה שנשאר לכותב לעשות זה כנראה לצטט גופים אחרים. המשרד להגנת הסביבה מכיר את התקן ואת המגבלות שלו ואכן ראה לנכון להזהיר את הציבור גם מרמות נמוכות ממנו. על זה נאמר די לחכימא ברמיזא. 

לגבי סרטני מוח, כותב הפוסט של מכון דוידסון טעון שאין מחקרים בנושא ובכן מספר מחקרים כן הראו על עלייה בסיכון אצל משתמשי סלולרי ואלחוטי בסרטנים מסוג גליומה ואקוסטיק נרומה. למשל מחקר האינטרפון ומחקריו של הרדל. מחקרים אלו, בין השאר, הביאו להגדרה של קרינת רדיו (בכל רמה מכל מקור) כמסרטן אפשרי בבני אדם בשנת 2011. 

לגבי בלוטת הרוק, שגם כאן טוען ד"ר גרטי כי האזהרה של ד"ר אהוד נאמן בכתבה לא מבוססת, אולי בלי לדעת שפרופ' סיגל סדצקי הראתה כי משתמשי סלולר כבדים יותר היו בסיכון גבוהה יותר לסרטן בבלוטות הרוק בצד בו החזיקו את המכשיר. גם נתונים מהארץ ומסין מראים בשנים האחרונות על עלייה משמעותית בסרטנים של בלוטת הרוק. 

לגבי דעת הFDA, המכון האמרקאי לחקר הסרטן והאגודה האמרקאית לחקר הסרטן הן פורסמו או עודכנו לאחר פרסום ממצאי הNTP. ממצאים אלו הראו על יותר סיכון לסרטן במכרסמים שנחשפו לקרינה. זאת כנראה כדי לעמעם את הממצאים של ה NTP. ממצאי הNTP צפויים להיות אחד הסיבות לשקילה מחדש של הגדרת קרינת הרדיו כ"כנראה מסרטן בבני אדם" הצפוייה בשנים הקרובות. זאת למרות מה שהFDA ומכון דוידסון רוצים אולי להאמין.

אני מציע לכל מי שמרגיש כבר את הקרינה וחש בכאב ראש אחרי שימוש בציוד אלחוטי וסלולרי לא להרגע מהדברים שמכון דוידסון כותבים בנושא הזה ולעשות כל מאמץ להפסיק את השימוש בציוד אלחוטי וסלולרי. מכון דוידסון לא יבואו להעלים לכם את הכאב ראש ואת התסמינים הנוספים שמי שכבר נפגע מהקרינה הזו סובל מהם, ולכן הדברים שלהם הם לא פחות מחסרי אחריות.