השער נפרץ, שומרי הסף נרדמו בשמירה ולדעתי שוגים בתפקידם (תפקידם אינו להשיג פשרה הגיונית אלא להכיר בנזקים של הקרינה ולצמצם את הסיכון של הציבור). אחרי שנים בהם איסור השימוש בסלולרי בביתי הספר היה סוג של "עלה תאנה" ומראית עין של שמירה על בריאות ילדנו, נראה כי כוונת משרד החינוך לאפשר ולעודד שימוש בסלולרי בבתי הספר. האיסור הישן שימש כעלה תאנה בעת שמשרד החינוך פרס ראוטרים אלחוטיים וציוד קצה אלחוטי בבתי הספר. ההסברים שקיבל הציבור ואפילו שופטי בג"ץ היו כי הקרינה מציוד הקצה היא נמוכה וכי הקרינה מהסלולרי יותר גבוהה ולכן אוסרים את השימוש בסלולרי ומאפשריים את השימוש בציוד אלחוטי. אז לא רק שהמשרד הטעה את הציבור ואת שופטי בג"ץ, לא רק שאין הבדל משמעותי בין קרינה מהסלולרי לקרינה מציוד אלחוטי, אלא עתה ברור לכולם (כפי שהיה ברור בזמנו לפעילים) כי יהיה שימוש וקרינה גם מהאלחוטי וגם שימוש וקרינה מהסלולרים.
משרד החינוך אסר בשנים האחרונות, בסדרה של מסמכים מגומגמים ולא חד משמעיים, וללא כל יישום או אכיפה בשטח, שימוש בסלולרי בכיתה והגביל גם את השימוש בו גם לצרכים פדגוגים. כעת, ד"ר עופר רימון, האיש במשרד החינוך שדוחף כבר שנים את הציוד האלחוטי ועכשיו גם את הסלולרי לבתי הספר, הצהיר כי המשרד יחזיר את הסלולרי אל בית הספר, בדלת הראשית.
שוב משרד החינוך מקריב את ילדנו על מזבח הטכנולוגיה והכותרות המהירות. החזון של המשרד הוא להפוך את הילדים לעדר של "משתמשים דיגיטאליים" תוך כדי עידוד השימוש בציוד סלולרי ואלחוטי ממכר ומקרין. אולי מישהו במשרד עדיין חושב שהוא עושה טוב, אבל כתוצאה מהכנסת עוד מסכים מקרינים לבית הספר, יגדל פה דור של "משתמשים" ולא דור של מפתחים וממציאים. דור של מחפשים ולא של כותבים. דור של אנשים שמדברים באימוג'ים ולא מסתכלים בעיניים, דור של אנשים שכותבים ומדברים בSMSית ולא בעברית מלאה. הבונוס הוא כמובן ההשפעות הבריאותיות של חשיפה לקרינה עוד 6 שעות ביום, החל מגילאים צעירים מאוד.
הילדים שמשרד החינוך מקבל היום, יהיו רגישים לקרינה לפני גיל 20.
והציבור? הציבור מכור ואינו מבין את ההשפעות הביולוגיות של חשיפה לקרינה ולא את ההשפעות ההתנהגותיות של שימוש בציוד סלולרי ומסכים. לכן קונה את הלוקשים של הועדה הזו או המומחה ההוא שאומר שהקרינה זניחה ולא מזיקה. לכן ממשיך בעצמו להשתמש בציוד אלחוטי וסלולרי ולכן יסבול גם הוא מההשפעות הביולוגיות ארוכות הזמן של החשיפה לקרינה. מי שכבר נפגע מבין, אבל לנו לא מאמינים. קשה להאמין שהתקנים לא מגנים, שהטכנולוגיה הפופולארית הזו מזיקה בריאותית, קשה להאמין שהמומחים טועים וקשה להאמין שבצד ההתמכרות יהיה גם מחיר בריאותי.
