יום ראשון, 6 באוגוסט 2017

ביקורת על מחקר חשיפה חדש על רגישות לקרינה משנת 2016

המחקר הבא הוא עוד אחד בסדרת מחקרי חשיפה של רגישים לקרינה, לקרינה בלתי מייננת, במטרה לראות האם הם מגיבים לקרינה (באופן מיידי) או לא, ומכך לנסות להסיק האם רגישות לקרינה היא אמיתית או ממקור אחר (רמז לתגובה פסיכולוגית). המחקר מנסה להתמודד עם כמה ביקורות על מחקרים קודמים ומנסה לשפר את שיטת המדידה ושיטות המחקר. כך למשל הנבדקים נבדקו בביתם או במקום נוח עליהם לפי בחריתם ולא במעבדה מלאת קרינה שהנסיעה אליה יכולה הייתה להתיש אותם אפילו לפני הבדיקה עצמה, וכן הנבדקים התבקשו לבחור את סוג החשיפה. אבל המחקר עדיין רצוף שגיאות. 
בפוסט זה נסביר את המחקר ואת השגיאות בו. 

על המחקר

  1. המחקר כלל 42 נבדקים
  2. הנבדקים התבקשו למלא שאלונים בנושאי הרגישות , 4 פעמים!
    פעם אחת לפני סדרת החשיפות. פעם אחרי סדרת החשיפות וגילוי תוצאות הניסוי לנבדקים ופעמיים נוספות 2 ו 4 חודשים אחרי סדרת החשיפות. 
  3. בשאלונים הללו נשאלו הרגישים על התסמינים, מידת הרגישות שלהם, מידת הביטחון שלהם בהיותם רגישים לקרינה, מידת הביטחון שלהם ביכולת לזהות את הקרינה תוך זמן קצר.
  4. כל נבדק התבקש לבחור את סוג החשיפה (מתוך מגוון) ואת העצמה שהוא ייחשף אליה.
  5. אפשרויות החשיפה היו GSM 900, GSM 1800, DECT, UMTS (2100-2170), WIFI , גל סינוס של 50HZ, וארבע סוגים אחרים של סיגנלים כדי להמחיש זיהום חשמלי. 
  6. בחשיפות לקרינת רדיו החשיפה הייתה בין 0.2 וולט למטר ל 6 וולט למטר, לפי בחירת הנבדק.
  7. בחשיפה לשדה מגנטי החשיפה הייתה ביןם 0.2 מיקרו טסלה (2 מיליגאוס) ל 6.6 מיקרוטסלה (66 מיליגאוס), לפי בחירת הנבדק. 
  8. 4 נבדקים בחרו חשיפה של שדה מגנטי בתדר נמוך, כל השאר בחרו להיחשף לסוגים שונים של קרינת רדיו.
  9. החשיפה הראשונה הייתה "פתוחה" , כלומר הנבדק ידע על החשיפה, כדי לוודא כי הנבדק מגיב לסוג זה של החשיפה (שגיאה במחקר - אין ווידוי אמתי כי סוג החשיפה מתאים ביותר). 
  10. לאחר מכן בוצעו סדרה של 10 חשיפות, כל סבב של חשיפה + מנוחה לקח 15 דקות (שגיאה במחקר - אין מספיק זמן התאוששות\מנוחה). 
  11. בכל מחזור נדרש הנבדק לחוות דעה האם הייתה חשיפה או לא. לאחר שחווה דעה החלה המנוחה שלו (שגיאה במחקר - דעה סובייקטיבית של הנבדק ללא מדד פיזיולוגי).
  12. מסה"כ 10 המחזורים בין 3 ל7 מחזורים היו עם חשיפה בפועל. כל השאר ללא חשיפה (ביקורת).
  13. נאמר לנבדקים שלפחות מחזור אחד יכלול חשיפה בפועל. 
  14. לאחר השלמת כל 10 מחזורי החשיפה, תוצאות הניסוי נגלו לעיני הנבדקים וניתן להם למלא שאלון. 
  15. 39 נבדקים מתוך 42 נבדקו בבתיהם. 3 במקום נוח שבחרו (שגיאה במחקר - לא בוצעו בדיקות קרינה במקומות הבדיקה).
  16. כדי שנבדק יוכרז כ"מרגיש קרינה" ("sensible" ) היה עליו לזהות נכונה לפחות 8 מהסבבים.  
  17. המחקר נתמך (במימון) על ידי הארגון ההולנדי למחר ופיתוח בתחום הבריאות: " Netherlands Organization for Health Research and Development (ZonMW)".

שיפורים ביחס למחקרי עבר

  1. סדרות החשיפה והבדיקות בוצעו במקומות שהנבדק חש בהם בנוח, בביתו או במקום אחר, ללא חשיפה לגורמים אחרים של קרינה במעבדות וללא צורך לנסוע ולהיחשף בנסיעה. זאת למרות שלא בוצעו בדיקות קרינה באזור שבו בוצעו החשיפות. 
  2. נעשה ניסיון להתאים את סוג החשיפה לרגישות של הנבדק. הבעיה שההתאמה בוצעה על פי דעתו הסובייקטיבית של הנבדק ולא על פי סבב בדיקות מקדים בסמוית כפולה.

שגיאות וטעויות במחקר 

למרות הניסיונות להשתפר המחקר עדיין סובל מבעיות רבות. אלו הבעיות שאני הצלחתי לזהות בו.
  1. אין מדידה פיזיולוגית - בשום מחזור של חשיפה+מנוחה לא נאספו מדדים פיזיולוגים כדי לקבוע האם הנבדק הגיב. פשוט שאלו את הנבדקים לדעתם הסוביקטיבית, האם הייתה חשיפה או לא. 
  2. אין מספיק זמן התאוששות - כל מחזור הורכב מזמן חשיפה וזמן מנוחה\התאוששות, סה"כ ביחד 15 דקות. בהנחה שהחשיפה הייתה לפחות דקה, זמן התאוששות של 14 דקות לא היה מספק את רוב הרגישים לקרינה שאני מכיר. אחרי כמה חשיפות הם היו פשוט מפסיקים להגיב כי היו תחת כאב רצוף. 
  3. הנחת יסוד שגויה: רגישים לקרינה מגיבים מידית לחשיפה - החוקרים הניחו כי לנבדקים, שהם רגישים לקרינה על פי הצהרתם, יש את היכולת ל"הרגיש" את החשיפה באופן כמעט מיידי, לאחר כמה שניות מתחילתה או מסיומה. הנחת יסוד זו שגויה. רוב המוחלט של הרגישים שאני מכיר ירגישו רע אחרי חשיפה, בדרך כלל אחרי כמה דקות של חשיפה, לפעמים אחרי כמה שעות של חשיפה וזמן ההתאוששות שלהם יהיה ארוך יותר מכמה דקות.
  4. סוג החשיפה נבחר לפי העדפת הנבדק וללא כל בדיקה אמתית - במקום לבצע סדרה מקדימה של חשיפות על כלל סוגי החשיפה, כולל בדיקות פיזיולוגיות אובייקטיביות, בסמיות כפולה, כדי למצוא מהוא סוג החשיפה ומהיא הרמה של הקרינה שהנבדק מגיב אליה בצורה הכי ברורה, הנבדקים נשאלו איזו חשיפה הם מעדיפים ובאיזו רמה. בוצעה חשיפה אחת לניסיון, כאשר הנבדק היה מודע לחשיפה כדי לוודא שהוא מגיב. זה כמובן לא מספק. 
  5. רמות הקרינה בסביבת הבדיקות לא נבדקו - הסביבות בהן בוצעו הבדיקות היו אומנם לפי בחירת הנבדקים, אבל רמות הקרינה בהן לא נבדקה. כך לא בוצע ווידוי כי אין חשיפה לקרינה בסביבת הבדיקה עצמה, דבר שעלול להפריע לנבדק לזהות חשיפה או אי חשיפה נוספת. 
  6. חשד לגישה לא מאוזנת של החוקרים - החוקרים עוסקים רבות במחקר ובמאמר בשאלונים שהוגשו לנבדקים, לפני, מייד אחרי, חודשיים אחרי לארבע חודשים אחרי סדרת החשיפות. בשאלונים אלו נשאלו הנבדקים על תפיסתם את רגישותם לקרינה, בדגש להאם הם בטוחים בהיותם רגישים לקרינה או ביכולת שלהם לזהות קרינה. החוקרים יחדו מאמץ רב כדי לגבש דעה האם הנבדקים שינו את תפיסתם את הרגישות לקרינה שלהם לאחר שסופר להם על תוצאות המבדקים. זהו דיון בעל מהות פסיכולוגית ויכול להיות שסמל את גישתם המוקדמת של החוקרים כי רגישות לקרינה אינה אמתית וכי נושא המחקר הוא למעשה האם הנבדקים משנים את דעתם לאחר שלכאורה הוכח להם שהם לא ניחשו נכון את קיום הקרינה. לדעתי יש לכך השפעה רבה על תכנון המבחנים, סבבי החשיפה, הגדרות המחקר והמחקר עצמו, כמו גם את ניתוח הממצאים. 







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה